החוק מטיל חובה על מעביד להעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ואוסר עליו למנוע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.
ביום 23.4.2007 נכנס לתוקפו חוק הזכות לעבודה בישיבה,
החוק מטיל חובה על מעביד להעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה (מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום) ואוסר על מעביד למנוע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.
כמו כן, החוק מטיל חובה על מעביד להעמיד לרשות העובדים במקום העבודה כיסאות או ספסלים מתאימים, בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין, לישיבה בעת הפסקה בעבודה.
מעביד – לרבות המדינה, מעסיק בפועל ועובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל מעסיק בפועל.
לבית הדין לעבודה מוקנית סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות החוק. בית הדין לעבודה מוסמך לחייב את המפר בפיצויים שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 20,000 ₪, או ליתן צו מניעה או צו עשה לתיקון ההפרה. כמו כן, בית הדין לעבודה רשאי לפסוק פיצויים, בסכום שלא יעלה על 200,000 ₪, בהתחשב בחומרת ההפרה או בנסיבותיה.
תובענה בגין הפרת הוראות החוק, יכול שתוגש על ידי העובד, על ידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה ובאין ארגון עובדים כאמור – ארגון העובדים היציג באותו ענף או ארגון עובדים שהעובד חבר בו, או על ידי ארגון העוסק בזכויות עובדים (ובלבד שהעובד הסכים לכך).
