עובד בשכר או עובד במשכורת? משרה מלאה או משרה חלקית?
עובד בשכר ועובד במשכורת
ישנם שתי צורות העסקה עיקריות של עובדים: עובד שעתי / עובד יומי – עובד ששכר עבודתו משולם על בסיס שעת עבודה בפועל / על בסיס יום עבודה (נקרא גם: "עובד בשכר"") ועובד חודשי – עובד ששכרו מחושב על בסיס חודשי קבוע (נקרא גם:"עובד במשכורת").
הבחנה מעין זו נכללת בחלק מחוקי העבודה (כגון חוק חופשה שנתית) שבהם זכאים העובדים השונים לזכויות שונות.
משרה מלאה או חלקית
אורכו המקסימלי של יום העבודה ושבוע העבודה נקבע בחוק שעות העבודה והמנוחה ובצו ההרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר:
במקומות עבודה בהם מועסקים עובדים 6 ימים בשבוע, אורך יום עבודה לא יעלה על 8 שעות.
במקומות עבודה בהם מועסקים עובדים 5 ימים בשבוע, אורך יום עבודה לא יעלה על 9 שעות.
בעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בין 22.00 ל- 6.00 (עבודת לילה) אורך יום העבודה לא יעלה על 7 שעות.
שבוע עבודה לא יעלה על 43 שעות שבועיות (40 שעות שבועיות לנוער מתחת לגיל 18)
חוק שכר המינימום קובע כי אורכו של חודש עבודה, במשרה מלאה הוא 186 שעות ועל כן שכר המינימום לשעה הוא 1/186 משכר המינימום החודשי.
ניתן להגדיר בהסכם קיבוצי או בהסכם עבודה כי משרה מלאה היא פחות שעות עבודה חודשיות מהשעות המותרות בחוק. אחת הדוגמאות הבולטות היא שעות העבודה במקצועות ההוראה.
כאשר עובד מועסק רק בחלק מהשעות האלה הוא זכאי לזכויות הסוציאליות לפי החלק היחסי של משרתו. בכל חוק או הסכם המקנים זכויות סוציאליות (חופשה שנתית, דמי הבראה וכו') יש הסבר המסביר את אופן חלקיות המשרה כלפי הזכות הספציפית.
